חוות דעת היועץ המשפטי לממשלה נחשבו עד 2026, מכוח פסיקה ונוהג ולא חקיקה, למחייבות את הממשלה. ב-15.7.2026 חוקקה הכנסת ברוב 65-51 חוק השולל את מעמד המחייבות (למעט בפלילים) ומבטל את בלעדיות ייצוג המדינה בבתי המשפט; החוק ייכנס לתוקף ב-1.1.2027. הצעה מוקדמת יותר מ-2023 ביקשה גם להפוך את היועצים המשפטיים למינויי אמון פוליטיים, אך רכיב זה פוצל ולא עבר. מהו המעמד הראוי לחוות דעתם, וכיצד ראוי שימונו?
וועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, בראשות שופט העליון שמעון אגרנט, בוחנת לראשונה אם חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה מחייבת את הממשלה — הבסיס להבחנה שהתגבשה בהמשך בין ייעוץ לממשלה עצמה לבין ייעוץ לרשויות מנהליות אחרות.
בפרשת דרעי-פנחסי (8.9.1993) קבע הרכב של חמישה שופטים שראש הממשלה מחויב להעביר מתפקידם שרים שהוגש נגדם כתב אישום חמור — קביעה שחיזקה את מעמד היועץ המשפטי לממשלה כפרשן מחייב. ועדת שמגר (1997) אימצה את ההבחנה בין ייעוץ מחייב לממשלה עצמה לייעוץ לגופים אחרים, ונשיאת העליון דורית ביניש חזרה עליה בפסק דין משנת 2008.
ח"כ שמחה רוטמן והשר יריב לוין מגישים טיוטת "חוק היועצים המשפטיים" — גם ביטול מחייבות חוות הדעת, וגם הפיכת מינוי היועצים המשפטיים במשרדים למשרת אמון פוליטית של השר. ההצעה פוצלה בהמשך לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, ורכיב המינוי הפוליטי לא עבר בנוסח שהתקדם לחקיקה.
הכנסת מאשרת בקריאה שנייה ושלישית, ברוב 65 מול 51, את "חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח)" — הממשלה אינה מחויבת עוד לפרשנות היועץ המשפטי לממשלה (למעט בפלילים), והיועץ המשפטי מאבד את בלעדיות הייצוג המשפטי של המדינה בבתי המשפט. בשונה מהטיוטה המקורית, דרך מינוי היועצים המשפטיים במשרדים לא שונתה.
ביום החקיקה עצמו (15.7.2026) מגישה האגודה לזכויות האזרח בישראל עתירה לבג"ץ נגד החוק, בטענה שהוא "מאפשר לממשלה להתעלם מחוות דעת היועץ המשפטי לממשלה... ולפעול בלי אחד ממנגנוני הבקרה המרכזיים". יום למחרת (16.7.2026) מגיש מכון זולת, יחד עם ח"כ גלעד קריב ומשפטנים בכירים לשעבר, עתירה נוספת.
החוק שאושר ב-15.7.2026 קובע שהוא ייכנס לתוקף רק כחצי שנה לאחר החקיקה, לא באופן מיידי.