עילת הסבירות היא כלל שמקורו בפסיקה, לא בחקיקה, שמכוחו בתי המשפט רשאים לפסול החלטות של הדרג הפוליטי הבכיר כ"בלתי סבירות באופן קיצוני". ב-24.7.2023 חוקקה הכנסת (64-0) תיקון ששלל את העילה; ב-1.1.2024 ביטל בג"ץ את התיקון (8-7), והעילה חזרה לחול במלואה. מאז ינואר 2026 מקדמים שר המשפטים ויו"ר הכנסת מהלך הצהרתי לאי-הכרה בפסיקה. השאלה: האם העילה תחול במלואה, תתבטל, או תצטמצם לקטגוריה צרה יותר.
השופט אהרן ברק קבע כי חוסר סבירות קיצוני הוא כשלעצמו עילה לפסילת החלטה מנהלית — לא רק חריגה מסמכות או שיקול זר. הנשיא משה לנדוי כתב באותו פסק דין עצמו דעת מיעוט שהזהירה מהרחבת העילה.
עילת הסבירות הורחבה למינויים ופיטורים בכירים — חובת פיטורי השרים דרעי ופנחסי ב-1993, ופסילת מינוי דרעי לשר ב-2023 — עוד לפני שהפכה למחלוקת חוקתית רחבה יותר.
תיקון מס' 3 לחוק-יסוד: השפיטה עבר בקריאה שנייה-שלישית ברוב 64-0 (האופוזיציה החרימה), ושלל מבג"ץ את הסמכות לדון בסבירות החלטות הממשלה, ראש הממשלה והשרים. שתי הצעות פשרה שהוצגו באותו שבוע (בר-דוד/עמיתי, שטרן/נצרי) — לצמצום ממוקד במקום ביטול — נדחו קודם לכן.
בתשובתה לעתירות (8.9.2023), טענה הממשלה כי "אכיפת עקרונות שאינם כתובים בחוק פירושה פגיעה בכל יסודות מערכת המשפט, שבלעדיה צפויה אנרכיה", וכי לבג"ץ אין סמכות לבטל תיקון לחוק-יסוד.
בהרכב מלא ותקדימי של 15 שופטים (הראשון מסוגו), קבע הרוב שהביטול הגורף פוגע במידה קיצונית באופי הדמוקרטי של המשטר וחורג מהסמכות המכוננת של הכנסת — והעילה חזרה לחול במלואה.
שר המשפטים יריב לוין ויו"ר הכנסת אמיר אוחנה מקדמים הצהרת כנסת לאי-הכרה בפסיקת בג"ץ שביטלה את תיקון החוק. לוין: "צריכים להרתיע את בג"ץ מפסילת חוקי יסוד, לעשות לזה דה-לגיטימציה בכנסת". מהלך הצהרתי-פוליטי, לא הליך משפטי פורמלי — לא אותר מקור המאשר הצבעה סופית או תוצאה מעשית.