אל הדגל

הצעת "חוק יסוד: שירות אל הדגל" שגיבשו מתן יפה ויצחקי גליק (מיוזמי התנועה): "כל אזרח ישראלי גבר או אישה, יהודי או לא יהודי ישרת את מדינתו בשירות צבאי, לאומי או אזרחי... השירות יותאם לאמונתו וליכולותיו" — ללא הבחנת-מגזר או מסלול פטור נפרד לבני ישיבות. מי שבוחר שלא לשרת "יבחר גם לוותר על חלק מההטבות" (עדיפות בדיור, תעסוקה, מכרזים ציבוריים ומלגות השכלה שמוענקת למשרתים).

עמדת מצע רשמית (עמוד "המצע שלנו", דגל החינוך): "שכבת בסיס חובה בכל מוסד מתוקצב. הכוללת יסוד ערכי יהודי, ציוני ודמוקרטי, ויסוד מקצועי... מתן אוטונומיה לקהילות ובתי הספר מעבר לשכבת הבסיס" — תוכנית ליבה חובה כתנאי למעמד "מוסד מתוקצב", עם אוטונומיה על כל מה שמעבר לה. בשונה מכמה מהמפלגות האחרות כאן, אין ניסוח מפורש של "לא יקבל מימון" — אך התניית החובה במפורש ל"מוסד מתוקצב" מבטאת את אותו עיקרון של אכיפה מלאה דרך תנאי-מימון.

מצע החינוך הרשמי של אל הדגל קורא במפורש להעברת "הבעלות ומנגנוני הביצוע — לרשויות ולמוסדות החינוך עצמם", כשהמשרד מצטמצם לגוף מדיניות ורגולציה בלבד, ולאוטונומיה תקציבית מלאה לבתי הספר (כולל תקציב שכר): "כל בית ספר יוכל לבנות את סל השירותים המתאים לו ולתלמידיו" — שני הציטוטים אומתו ישירות מול מסמך המצע.

עמדת מצע רשמית (עמוד "המצע שלנו", דגל החינוך): "התקצוב ינתן באופן דיפרנציאלי, ויחזק את בתי הספר התת־משיגים והפריפריאליים" — תמיכה מוצהרת במנגנון התקצוב הדיפרנציאלי הקיים (לא בשינוי מבני-ניהולי). ציטוט אומת ישירות מול מסמך המצע.

עמדת מצע רשמית (עמוד "המצע שלנו", דגל החינוך): "מנהל יוכל להעסיק מורים באופן חופשי וישיר ולשלם משכורת מתגמלת ותחרותית" — המדינה חדלה להיות מעסיקה ישירה של מורים, וסמכות הגיוס והתגמול עוברת למנהל עצמו, המקרה הכי-קרוב-לטהור למודל מונחה-הפוזיציה מבין המפלגות שנבדקו. המצע מוסיף גם קריאה ל"הפסקת עבודה רשמית עם אגודות עות'מניות בלתי מפוקחות ובלתי מבוקרות" (ארגוני המורים במתכונתם הנוכחית). שני הציטוטים אומתו ישירות מול מסמך המצע.